כתב התביעה מגולל התעללות שגובתה ע"י בית המשפט ע"י השופטים יהורם שקד,שמואל בר יוסף והגברת תמר סנונית פורר גרושה התומכת בילדים ללא אבות.
הגברת פורר סירבה לכול דיון הוכחות ופעלה במרץ לפגיעה באבות .
הגברת פורר אף גרמה לבנו של בועז קיטרון לנסות להתאבד מאחר וסירבה לדון בטענות על אלימות מצד האם .שלי שם טוב
| בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו תיק | ||
| התובע | יעקב בן יששכר | |
| – נגד – | ||
| נתבעים :
| לבנה עבדי יהושפט 24/1 רמת גן . רחל עבאדי יהושפט 24/1 רמת גן . מאיה שם טוב יהושפט 24/1 רמת גן . שלי שם טוב יהושפט 24/1 רמת גן . ניסים עבאדי. יהושפט 24/1 רמת גן .
| |
כתב תביעה :
מהות התביעה נזיקין:סך 50.000 ₪
- התובע מגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבעים בעילה של אי קיום הסדרי שהות ומניעת קשר בינו לבין בנו, ילדם המשותף של הצדדים הסתה וניכור הורי ,שממשיך בימים אלו כאשר המשיבה בעצת עורך דינה איננה פונה כפי שנקבע בעבר למכון סריג ,כמו לא הגיבה במשך שנה לגברת ענבל קיבנסון ובית המשפט לא עשה עם זה דבר עוד יובהר שהנתבעת העבירה את הקטין בית ספר ,ולמרות צו שיפוטי המשיבה ממשיכה לפרסם את תמונתו של הקטין ברשת !
- כמו כן הגישה הנתבעת תלונה כוזבת באשר להפרה של צו הרחקה טענתה שהתובע וביתו היו בעת המסירה והגיעו על אופנוע דבר שמיותר שלא היה ונברא והומצא ממוחה הקודח של הנתבעת 1 .
- עדת התובע הגברת בן יששכר אסתר הגיע לבצע מסירה עפ"י החלטת בית המשפט העליון והנתבעת ואחיותיה סירבו לקבל
- העדה הגיעה לבד ברכב שכלל לא חנה ברחוב וטענתה של הנתבעת הזוייה כמו כן פעלה תוך לשון הרע להגיש תלונה כוזבת באשר להימצאותו של התובע שכלל לא היה במקום יובהר שהחלטות בית המשפט העליון גוברות של בית משפט לענייני משפחה ודוק!
- נכון העניין שמוטב בית המשפט מפר את החלטות בית המשפט העליון אך על כך הוגש בג"ץ .
- הנתבעת 2 הינה אימה של הנתבעת 1 חולת נפש בעצמה אשר מתקיימת מקצבת נכות ,זייפה הליך גירושים שלא היה וזאת כדי שחובות שעשו היא ובעלה נתבע 5 לא יחולו עליה הן גרים באותו הבית ברחוב יהושפט 24/1 רמת גן .
- הנתבעת 2 פעלה במשך השנים להסית נגד התובע ולסייע לנתבעת 1 למנוע כול קשר אנושי בינו לבין בנו וזאת כאשר היא יודעת שביתה הנתבעת חולת נפש וכול רצונה לנכס את הקטין לעצמה ההסתה חלחלה בקטין והוא מסרב לפגוש את אביו ללא נוכחות נתבעת 1 .
- הנתבעת 1 יחד עם נתבעת 2 אף איימו ברצח ולא נעשה להם דבר לא ע"י בית המשפט,לא ע"י הרווחה ,ולא ע"י משטרת ישראל.
- הנתבעת 3 :פרסמה את תמונת הקטין וזאת בניגוד לפסק דין שאוסר על פרסום תמונתו הנתבעת מסיתה את הקטין והורתה לביתה להפעיל את המאפייה במשטרת מרחב דן שלא תיחקר אחותה אך יינתן לתובע טיפול אישי יסודי לו ולביתו.
- נתבעת 4 הינה שוטרת במשטרת מרחב דן אשר פעלה במשטרה בתוך שלה הפעילה שוטרים כדי לפגוע בתובע והנתבעת 1 נהנתה מחסינות!
- נתבעת 4 הסיתה את הקטין ביחד ולחוד משאר הנתבעים .
- נתבע 5 : פעל ללא לאות לסרב לקבל כיתבי דין ,הסית את הקטין נגד אביב ,פעל יחד עם שאר הנתבעים למנוע כול קשר בין התובע לבנו ושיקר באשר למסירות משפטיות.
- הקטין מוסת ואיננו רוצה לפגוש את אביו וזאת בשל הקנוניה שרקחו הנתבעים .
נתבעת 4 הינה שוטרת במרחב דן הדואגת לפגוע במבקש ובבנו כאשר היא מפעילה את קשרי בתחנה ברור שהנתבעת לבנה עבאדי נתבעת 1 לא נחקרת אך היא מגישה תלונות כוזבות באשר לצו הרחקה שניתן שלא כדין כנגד התובע אך כאשר התובע מגיש בקשות דומות הוא נדחה
מה גובר מסירה משפטית ,או תלונה כוזבת ?
הקשר המשפחתי התגלה לאחר חקירה מאומצת והעובדות אינם ניתנות לסתירה .
- יובהר שלמרות ההזנחה בשיניים ממשיך הקטין לאכול שוקולד ,קולה וזאת בניגוד לטובתו!
- הנתבעים הגישו תלונה כוזבת במשטרה תוך ניצול קשרי משפחה של אחיה כפי שאביה הודה במשפחתה שלושה שוטרים .
- הנתבעת 1 הזמינה יחד עם השופטת תמר סנונית פורר משטרה ומאבטחים כדי לעצור את המבקש ללא עילה וללא צו !
- יאמר במאמר מוסגר כאשר התובע מבקש לזמן את הנתבעת לדיון זו פרובוקציה למרות החלטת בית משפט מחוזי ,וכאשר המשיבה עושה זאת זה בסדר ,גם בהליך אחר מתברר שם מוטב בית המשפט מאשר לבצע מסירות במקום העבודה למרות בקשות שהוגשו מסרב מוטב בית המשפט להתייחס.
- רקע עובדתי רלוונטי בתמצית :
- התובע אב יהודי אשר נגנב ממנו זרע ע"י הנתבעת שבמשך שנים סירבה לבצע בדיקת רקמות וגם לאחר שקוימה נהגה ניכור הורי והסתה כנגד התובע .
- הצדדים הכירו באמצעות האינטרנט ונודע לתובע על הולדת הקטין רק לאחר 7 חודשים וזאת באמצעות קרוב משפחתה מר דודו מזרחי .
- הצדדים מנהלים הליכים בבית משפט זה במשך שנים , על רקע הפצרותיו של האב לאפשר לו לממש את הורותו ולהסדיר זמני שהות שלו עם הקטין. ההליכים לא הובילו לתוצאה המיוחלת ובפועל, האב נותר מנותק מהקטין כמעט לחלוטין.
- הנתבעים הגישו תלונה כוזבת במשטרה והנתבעת ,דאגה לזמן שוטרים ,יחד עם השופטת סנונית פורר כדי להשפיל את התובע וזאת בניגוד לחוק תוך עירוב שוטרים ממשפחתה.
- מיותר לציין שההפליה בבית המשפט הינה עובדה !
- התובע הושפל ונלקחו ממנו תביעות אצבעות ללא צורך ,והוא צולם גם שהיה ברור שמדובר בתלונה כוזבת!
- ביום2.10.2019הגיש האב את התביעה שבכותרת בה הוא עותר לחייב את האם לפצות אותו על הנזק שנגרם לו וייגרם לו בעתיד, כתוצאה מהניתוק מבנו.ומההשפלה שחווה ע"י לקיחתו למשטרה.
- האב מעמיד את גובה הפיצוי על סך של 50.000₪ בעבור כל שנה בה נמנע ממנו קשר עם בנו הקטין ובסה"כ 450,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ובשל שיקולי אגרה ואפליית הסיוע המשפטי הוגשה סך 30.000 ₪ בשלב זה !.עיקר טענות האב בתמצית
- התובע טוען כי התביעה הוגשה לאחר שכלו כל הקיצין והאם, במעשיה ובמחדליה, סתמה את הגולל על קיומו של קשר תקין ואוהב בינו לבין הקטין.
- התובע טוען כי מאז היה הקטין עולל רך בשנים, פועלת האם באדיקות לניתוקו המוחלט מאביו ואינה בוחלת באמצעים לשם כך. האב טוען שבשנים האחרונות, האם פועלת בקדחתנות ובשיטתיות להסתה מוחלטת של הקטין כנגד אביו ומאיינת כל סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לקיומו של קשר בין האב לקטין.
- התובע טוען כי האם ממאנת לשתף פעולה עם אנשי מקצוע שמינה בית המשפט ואינה שתה ליבה להתראות לסנקציות שיוטלו עליה על ידי בית המשפט.
- יצויין גם שהורו לה לצאת מחוץ למפגשים,וכן פעלו לשם פנייה למומחית הגבת קינסון ב ב10.7.2019 לא טרחה הנתבעת לעשות דבר .
- גם למכון טרייס לא פנתה ,וגלא לשום מכון לגבי טובי פלד לא השיבה המשיבה עד ליום הגשת התביעה .
- למצער בית המשפט לא עושה דבר ,ולא מקדם את התיק ,ואף עושה הכול בכדי לפגוע במבקש ,ובשל כך הגיש התובע תביעת נזיקין נגד מוטב בית המשפט ,טענת מוטב בית המשפט שאיננו צד לתיק מוזרה עד מאוד!
- יותר משנתיים מטרפדת הנתבעת ובאי כוחה השונים את המפגשים עם הקטין,וכן קידום ההליכים המשפטיים ,גם בתמצית לא נעשה דבר באי קיום החלטות בית המשפט בעניין קיום מפגשים,אי יציאה מחדר המפגשים,הסתה של הקטין ,אי פנייה למומחים למיניהם,פרסום תמונתו של הקטין,איום ברצח שאפילו צו הרחקה לא מטריד את הנתבעת חולת הנפש,אי העברת מסמכים של תלושי משכורת למרות החלטות שניתנו ואז התובע חוטף הוצאות כי מוטב בית המשפט החליט להתעמר בו!! יצוין שנתבעת סירבה לבצע בדיקת רקמות אך נטען שהתובע סירב,גם לגבי טיפול שיניים שכתוצאה מהזנחה של הנתבעת נטען שהתובע מסרב ,ואף קרן גיל הגישה תלונה כזבת במשטרה על איומים שלא היו !
- הנתבעת הודיעה שלא תאפשר קשר עם הקטין ,והיא מצליחה בכך ,ואף למרות שלא הגישה תביעת מזונות כדין ועם תלושי משכורת,היא ממשיכה לקבל סיוע מבית המשפט הנכבד!
- הנתבעת גרמה נזק לקטין ואף חטפה את הקטין מבית הספר למקום אחר שבשלב זה אינו ידוע !וזאת בתמיכת בית המשפט שסירב להטיל על המשיבה שום סנקציה ונתן לה להמשיך בניכור ההורי וההסתה !
- לטענת האב, יש להתחשב בכך שהנזק לו גורמת האם רק מתעצם עם השנים ויש להתייחס לפיצוי גם בגין העתיד.עיקר טענות האם בתמצית הקטין לא רוצה כול קשר !
- שאר הנתבעים שיתפו פעולה ודרכם צלחה הקטין לא רואה את אביו,המשטרה מגנה על הנתבעת 1 ושאר הנתבעים והם משתפים פעולה עם המשיבה ואף מסיתה את הקטין כנגד אביו .היא מסרבת לקבל פסקי דין והחלטות בניגוד לחוק הפגיעה בקטין אנושה ,וכן הפגיעה בתובע שלא זוכה לכול קשר עם בנו .
- דיון והכרעה
- סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (ולהלן: "חוק הכשרות"), מורה כי שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. סעיף 15 לחוק הכשרות, קובע כי אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.
- משמעות הדבר היא, שעל פי חוק, לכל אחד מההורים מעמד שווה ביחס לקטין וזכותו של כל הורה לקיים קשר עם הקטין, זהה.
- כלל ידוע הוא, כי הזכות לקשר בין הורה לילדו הינה זכות טבעית בעלת ממד חוקתי. ראה לעניין זה דבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה, רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872, 893 (ולהלן: "פרשת פלונית"):"המשפט רואה בקשר שבין הורה לילדו זכות טבעית בעלת ממד חוקתי, שלה שני פנים: האחד – זכותו של כל ילד להיות נתון למשמורת הוריו ולגדול ולהתחנך על-ידיהם; השני – זכותו של הורה, מכוח קשר דם, לגדל ולחנך את ילדו במשמורתו ולקיים כלפיו את חובותיו כהורה. בצד החובה לדאוג לבריאותו ולרווחתו של ילדו קנויה להורה זכות כי הוא ולא אחר יקיים את החובות הללו".
- ובהמשך, עמ' 895:"זכותם של הורים וילדים למימוש קשר הדם הטבעי ביניהם קיימת גם במסגרות משפחתיות שעברו שבר וקרע עקב פירוד ההורים, ומקום שמכורח נסיבות שאירעו נבצר משני ההורים לגדל את ילדם במשותף. גם כך, וגם מקום שהמערכת המשפחתית נדרשת להתמודדות קשה עם אילוצים שונים הנובעים ממצוקת הפירוד..".
- אל מול כל זכות עומדת חובה, ואל מול זכותו של הורה לקיים קשר עם ילדו, עומדת חובתו של ההורה האחר לאפשר ולהבטיח את הקשר בין הילד לבין ההורה הנוסף, ולמצער – שלא לסכל את קיומו. ראה דבריה של כבוד השופטת סביונה רוט לוי, ע"מ 1034/01 פלוני נ' אלמוני (פורסם בנבו, 17.1.2002):"כבר הודגש ע"י הרכב ביהמ"ש המחוזי בת"א, שבו נטלתי חלק, לא אחת, כי הזכות של ילדים לקשר עם שני ההורים הינה זכות בסיסית של קטינים המודגשת גם באמנה בדבר זכויות הילד 1989 (כתבי אמנה 1038 כרך 31 עמ' 221 בסעיפים 7, 9(2), 10(2) ו-18). ואוסיף על כך, כי במקביל לזכות זו של ילדים, מוטלת אחריות על ההורים לקיומו של קשר זה עם ההורה האחר, שכן אי קיום הקשר לא רק שפוגעת היא בזכותו של הקטין שפוגעת היא בעקרון טובת הילד, שהוא העיקרון השולט בכל החלטה הקשורה בקטינים".
- לאור האמור, ברור מדוע מניעת קשר בין הורה לילדו, כאשר אין לכך צידוק ממשי, באמצעות הפעלת אמצעים פסיכולוגיים שונים על הילד, אשר גורמים לניתוקו ולהתנכרות מצדו להורה האחר, הינה תופעה פסולה אשר זכתה לכינוי "תסמונת הניכור ההורי". ראה דבריו של כבוד השופט גרוניס, רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, נו(4) 872 (2002):"את המונח תסמונת ניכור הורי (Parental Alienation Syndrome) טבע לראשונה הפסיכיאטר האמריקני פרופ' ריצ'רד גרדנר לפני כחמש-עשרה שנים. הוא היה הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעות שונות שנתגלו אצל ילדים הקשורות לסכסוכים בין הורים, בייחוד לגבי המשמורת. פרופ' גרדנר הגדיר את הסינדרום כהפרעה, אשר הביטוי העיקרי שלה נמצא בגינוי או בהתנכרות מצדו של ילד כלפי אחד מהוריו, כאשר אין כל צידוק לכך…ביטוי לתסמונת נמצא, בין היתר, בסירוב של הילד לקיים קשר עם אחד ההורים. מכאן השימוש במונח "סרבנות קשר" כדיבור נרדף לניכור הורי, אף שאין הראשון אלא אחד המאפיינים של התסמונת…. יצוין, כי התסמונת מתגלה בעיקר בהתנכרות מצדו של הילד כלפי ההורה שאיננו המשמורן…היו כאלה שהגדירו את התסמונת כמעין חטיפה נפשית של הילד… על-פי המלומדים ברגמן וויצטום, על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים שונים הגורמים לניתוקו מההורה המסורב וגורמים לו לפתח תלות בהורה המנכר…כידוע, בסכסוכים בין הורים שיש להם נגיעה לילד יש אף ליתן משקל לרצונו של הילד … הבעיה מסתבכת כאשר מתגלה התסמונת, משום שהרצון של הילד הינו תוצר מעוות של ההשפעות שהוא נתון להן מצדו של ההורה המנכר".
- הפסיקה הכירה בתופעת הניכור ההורי כמקימה עילת תביעה נזיקית, החוסה תחת העוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 287 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 או תחת עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו למשל: תמ"ש (י-ם) 48750-07-12 ש' נ' כ' (פורסם בנבו, 19.2.14); תמ"ש (י-ם) א.ל. נ' ש.ה. (פורסם בנבו, 20.11.11); תמ"ש (ת"א) 39866/06 י' נ' י' (פורסם בנבו, 20.3.12); תמ"ש (כ"ס) 658-02-10 ס. ש. נ' י. ק. (פורסם בנבו, 15.12.11); תמ"ש (י-ם) 13993/02 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 15.2.07)).
- בנסיבות המקרה שלפניי, טוען האב כי התנהלות האם מקימה את שתי העוולות לעיל.
- את העוולה של הפרת חובה חקוקה מרכיבים חמישה יסודות פוזיטיביים: (1) חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; (2) החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק; (3) המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; (4) ההפרה גרמה לניזוק נזק; (5) הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק. היסוד הנגטיבי, הקבוע בסעיף 63(א) סיפא לפקודת הנזיקין, הוא שהחיקוק, לפי פירושו הנכון, לא התכוון לשלול את הסעד בנזיקין [ע"א 878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה [פורסם בנבו] (4.1.09)].
- לשם יחוס אחריות בעוולת הרשלנות, יש לבחון התקיימותם של ארבעה יסודות, והם: קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק; הפרת חובה זו; קיומו של נזק; קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק.
- הפסיקה קבעה זה מכבר, כי זיקה של הורות לילד משותף, בין אם ההורים מתגוררים יחדיו ובין אם לאו, טומנת בחובה באופן מובנה חובת זהירות של כל הורה כלפי משנהו, בכל הקשור לעניינים העולים מתוך הקשר האישי והקרבה המיוחדת הנוגעים לילד המשותף ((תמש (כ"ס) 658-02-10 ס.ש נ' י.ק (פורסם בנבו); תמ"ש (י-ם) 13993/02 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 15.2.07)).
- המשמעות של חובת הזהירות במישור זה, היא שכל הורה מחויב לנהוג באופן אשר יאפשר לילד המשותף לקיים קשר עם ההורה האחר. כפועל יוצא, אדם סביר יכול לצפות כי הסתה של הילד המשותף על ידי הורה אחד כנגד ההורה האחר, אשר תוצאתה האפשרית הינה פגיעה בקשר בין הילד המשותף להורה האחר, תגרום נזק להורה האחר.
- בנסיבות המקרה שלפניי, בשל נתוני הבסיס של הצדדים הכוללים רגישות מיוחדת, הנובעות מהשתייכות לדתות שונות, דבר העלול ליצור מטבע הדברים שאלות זהות אצל הילד המשותף, אני סבורה כי אף חלה על הצדדים חובת זהירות מוגברת, משל היה הקטין בבחינת "גולגלת דקה" החשוף לסיכון מוגבר.
- אומנם, לעיתים, נעשית ההסתה באופן מכוון. יחד עם זאת, על פי הפסיקה, גם מעשה רצוני או זדוני יכול לבוא בגדר מעשה או מחדל רשלני, ככל שהוא איננו סביר בקנה מידה אובייקטיבי (ע"א 2034/98 אמין נ' אמין ואח', פ"ד נג(5) 69; ע"א 593/81 מפעלי רכב אשדוד בע"מ נ' אדם ציזיק ז"ל, פ"ד מא(3) 169, 196-197)).
- כאמור לעיל, בנסיבות המקרה תביעתו של האב לקביעת הסדר שהות עם בנו הקטין התנהלה החל מראשית שנת 2010, כאשר הקטין היה בן כשנתיים בלבד, ועד לשלהי שנת 2019 – כאשר מלאו לקטין 10 שנים בקירוב, על רקע סירובה של האם לאפשר לו לקיים מפגשים עם הקטין.
- התביעה להסדרי שהות באה בסופו של דבר אל סיומה העקר, לאחר שהתבהר באופן סופי שכבר אין תוחלת להמשך ניסיונותיו של המבקש לחדש את הקשר בין האב לבין הקטין, לאור ההתנגדות העזה של הקטין למפגשים,אלא אם יוצא הקטין לאלתר מהנתבעת תוך חיובה בהוצאות וסנקציות משמעותיות כך אף התברר שאוימה בסנקציות הביאה את הקטין לאחר חודשיים למפגשים אך המשיכה בהסתה במשך המפגשים!
- ואולם, הקטין בן 10 שנים ומעיון בהליכים מראשיתם, עולה כי בתחילת הדרך, הקטין הביע רצון ושמחה לפגוש את האב – אשר נרמסו על ידי האם והוחלפו בחרדות, פחדים, הימנעות ורתיעה מוחלטת מכל מפגש עם האב כאמור הנתבעת טענה בפניו שאביו יחטוף אותו ,ושהאב לא קובע דבר והוא מונע ממנו טיפולים רפואיים וכן טיולים כאמור מדובר בשקר.
- כן ניכר כי האם פעלה בזדון למחוק את האב מחייה ומחיי הקטין, על רקע בעיה נפשית קשה ביותר אין ספק שהנתבעת הייתה משתמשת בסמים ,ובעלת בעיות אישיותיות כאשר היא מונעת קשר חם ואוהב ואף טענה בית המשפט לא ייקבע בקשר לבן שלי ,כמו כן הסיתה את הקטין לא להגיע למפגשים ולא לקרוא לתובע אבא! באופן זה, הציבה האם אבן נגף של ממש בפני האב, אשר הורחק מבנו..
- העו"ס ציין במסורה את ההפרות של הנתבעת ולא באופן מדויק ואף נתן יד להפרות אלו אשר ייצרו ניכור הורי! העו"ס המליץ להתחיל מפגשים בין האב לבין הקטין במסגרת של מרכז קשר ו אך לא עשה כן במשך חצי שנה ציין כי לאור חוסר שיתוף פעולה מצד האם, אין באפשרותו להמשיך וללוות את ההורים בתהליך חידוש הקשר בין האב לבנו הוא העבירם למרכז קשר בבני ברק דבר שלא טרם לכלום המשיבה ממשיכה בהסתה ומסרבת לצאת במפגשים!
- העו"ס נחקר על התסקיר בדיון שהתקיים בפני כב' שמואל בר יוסף וניכר שהנתבעת עושה דין לעצמה!עושה שימוש בסמים והעו"ס אף טען שאין בעיה בשימוש בסמים רק שהקטין לא יראה,ולא יריח !
- בתוך כך, פעלה האם בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להכחיד כל זכר לאב ולנתק אותו מחייה ומחיי הקטין באופן מוחלט.
- לאור השתלשלות העניינים כמתואר לעיל, אין ולא יכול להיות ספק כי המצב הקיים, בו הקטין מבוצר בעמדתו ומביע סרבנות קשה לכל קשר עם האב, הוא תוצאה של התנהלות האם, אשר גרמה במו ידיה ומתוך רצון וכוונה מלאים, לנתק בין האב לבין הקטין.
- האם פעלה באופן מכוון ושיטתי, החל מהמועד בו הצדדים נפרדו כאשר היה הקטין בן כשנה בלבד, על מנת למנוע כל אפשרות לקשר בין האב לבין הקטין, לבזות את האב בעיני הקטין ולבסס רתיעה ודחייה של הקטין מפני האב.
- לאור האמור, אין ספק כי במעשיה ובמחדליה, הפרה האם את חובת הזהירות כלפי האב.
- כמו כן, אין ספק כי במעשיה, הסבה האם נזק לאב, אשר נמנעה ממנו הזכות הבסיסית להיות בקשר עם בנו אשר נמחק לחלוטין מחייו על ידי מעשיה ומחדליה של האם.
- סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מגדיר נזק באופן הבא:"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה"
- על פי ההלכה, נזק שאינו רכושי הינו נזק בר-פיצוי, העומד בפני עצמו. ראה למשל ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד"י לט(1), שם נקבע כי:"כבודו של אדם, שמו הטוב, נוחותו ושלמות נפשו חשובים לחיי חברה תקינים וצריכים לקבל הגנה ראויה כמו כל אינטרס רכושי".
- משעה שהאם מנעה מהאב קשר עם הקטין והואיל ומעשיה הביאו לניתוק הקשר ביניהם, גרמה האם לאב עוגמת נפש, המהווה נזק בר פיצוי בפגישה ברווחה הודיעה העו"ס המחוזית לא מחליפים אימהות. זה מה יש!.
- לטענת האם,שתיטען אין לראות בה כאחראית להיעדר הקשר בין האב לבין הקטין, מאחר והקטין לא רוצה כול קשר טענה שיש לדחות על הסף!
- טענות אלו של האם הינן טענות סרק, שכן שגרמה לכך שהאב לא יראה את בנו בניגוד לחברי יניב מדר שראה את הקטין ללא כול בדיקה או אישור ועפ"י פקודתה כך נהג!, ואף נכנסה להיריון ! ואין כל אינדיקציה לכך שרצונו של האב לקיים קשר עם הקטין לא היה כן – נהפוך הוא. האב הגיש את התביעה הנזיקית רק בחלוף כעשור מפתיחת התובענה לחידוש הקשר, כאשר כבר היה ברור לאן הרוחות מנשבות וכי הסיכוי לחדש את הקשר עם הקטין הינו קלוש, לאור ההסתה רבת השנים שעבר.
- מכאן, שקיים קשר סיבתי מובהק בין מעשיה ומחדליה של האם לבין הנזק שנגרם לאב.
- בנוסף, במעשיה ובמחדליה, הפרה האם את החלטות בית המשפט והוראות גורמי הרווחה והגורמים המטפלים אשר הוסמכו לשם כך על ידי בית המשפט.
- סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מורה כדלקמן:"המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית משפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין דינו מאסר שנתיים".
- סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מורה כי מפר חובה חקוקה הוא מי שהפר חובה המוטלת עליו על פי חיקוק, אשר נועד לטובתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם אחר נזק מסוגו או טבעו של הנזק אליו התכוון החיקוק.
- אין ספק כי בנסיבות המקרה, מתקיימים כל יסודות העוולה: בית המשפט והגורמים שהוסמכו לכך על ידי בית המשפט, חייבו את האם לפעול על מנת לאפשר לאב לקיים קשר עם הקטין; החלטות אלו נועדו לטובת האב (ולטובת הקטין עצמו); האם הפרה את ההחלטות וההוראות ומנעה כל אפשרות לקשר בין האב לבין הקטין; כתוצאה ממעשיה ומחדליה של האם, נותק הקשר בין האב לבין הקטין, דבר אשר גרם בדיוק לאותו נזק אשר היתה כוונה למנוע.
- הנתבעת הודיעה בדיון ביום 1.11.2020 שלא תקיים את החלטות בית המשפט ותפרסם את תמונתו של הקטין ,תוך מידור התובע מכול מיידע ,וכן תמנע כול קשר אנושי .
- גם הודתה בדיון בשימוש בסמים ,וכן שאושפזה בבית חולים לחולי נפש גהה ובמהלך הדיון נכנסה להתקף פסיכוטי !
- מיותר לציין שמוטב בית המשפט מצדדת בנתבעת בשל היותה אישה וגרושה וכן חושבת שילדים צריכים לחיות רק אצל אימהות ואין צורך באבות.
- התוצאה היא, שבנסיבות המקרה .התגבשו מלוא היסודות של עוולת הרשלנות ועוולת חובה חקוקה.
- האב מעמיד את סכום הנזק שנגרם לו על סך של 30.000 ₪ לצורי אגרה לכל שנה בה נמנע ממנו קשר עם הקטין ובסה"כ סך של 450,000 ₪ בעבור תשע השנים נכון למועד הגשת התביעה הנזיקית. האב שואב את סכום הפיצוי מחוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע, הקובעים פיצוי ללא הוכחת נזק.
- הנתבעים אינם חולקים על כך שפעלו בניגוד לחוק ,ואף טענו שהמשטרה והשופטת איתם !
- בהתחשב בפרק הזמן הארוך בו מנעה האם את הקשר בין האב לקטין; בריבוי ההפרות החוזרות ונשנות של החלטות בית המשפט והגורמים שהוסמכו לכך; בריבוי המעשים והמחדלים אשר ביצעה האם תוך שידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת, כי הם עלולים להביא לניתוק הקשר בין האב לבין הקטין –נמצא כי על האם לפצות את התובע בגין נזקיו בסך של 450.000₪ (ארבע מאות וחמישים אלף ₪). ואם יימשכו ההפרות עוד 50.000 בכול שנה נוספת .ורק משיקולי אגרה בשל אפליית הסיוע המשפטי תבע 50.000 ₪ .
- בנסיבות המקרה, התקיימו כל היסודות של עוולת הרשלנות ועוולת חובה חקוקה וכן הפרת צו בית משפט !
- כמו כן להורות שיינתן צו המחייב את הנתבעת בהוצאות כול פרסום תמונתו של הקטין ,או העברתו מסגרת או מקום מגורים המחייב פיצוי 10.000 ₪ כולל הוצאת צו מעצר!
- הנתבעות צריכות לפצות את האב בגין נזקיו הלא ממוניים שנגרמו לו כתוצאה ממעשים וממחדליהם , בסך של 50.000₪.כתקדים כבוד השופטת אסל ארבל 58854-07-14 וכן 50000בגין כול שנה נוספת של ניכור הורי .
- וכן פרסום תמונתו של הקטין ע"י הנתבעות בניגוד לחוק כמו כן בגין תלונה כוזבת במשטרה!,הסתה וגרימת נזק בזדון .
- התובע יטען שמוטבת בית המשפט אשר מעורבת אף בהליכים פליליים ודעתה עפ"י אגנדה אישית שלא צריך אבות איננו יכולה לדון בתיק! היא רמסה בכול ההליכים את התובע ,סירבה לזמן עדים ,ואף דנה בענייני חברה מבלי לזמנה לבית המשפט!
מן הדין והצדק להיענות לתביעה :
בן יששכר יעקב
אב יתום לילד חי .



